אחד הכלים הפרקטיים שעוזרים לנו לנתח את התזרים שלנו, הוא לבחון מה סכום ההוצאות הקבועות שלנו אל מול ההכנסות, ובהתאם להבין כמה כסף נשאר לנו להוצאות משתנות או לחיסכון.

הכנסות - הוצאות קבועות = סכום הכסף שנשאר לקטגוריות במעקב, הוצאות משתנות וחיסכון.

מבלי להיצמד לחוקים ומספרים, יש כלל אצבע שמציע הסתכלות על התזרים. לפי הכלל, אפשר לחלק את ההוצאות שלנו לקבוצות (כמו בתזרים) ולבדוק כמה אחוז מההכנסות שווה כל קבוצה.

הכלל הזה מציע לנו לשאוף שהחלוקה של ההכנסות להוצאות תהיה כזו:

50% הוצאות קבועות

30% הוצאות משתנות וקטגוריות במעקב

20% חיסכון.

זו דרך הסתכלות שיכולה לתת לנו שיטת עבודה לצמיחה כלכלית. אחרי שהבנו כמה אחוזים מההכנסות יורדים על הוצאות קבועות, נשאף לצמצם אותן ל-50%.

יש נטייה לחשוב שאת ההוצאות הקבועות קשה לצמצם, כי הן ממשיכות איתך מחודש לחודש ואלו הוצאות שכבר התחייבנו אליהן. אבל למעשה, יש הוצאות קבועות רבות שאפשר לצמצם וההשפעה של הצמצום על התזרים תהיה גדולה - יתפנה עוד כסף להוצאות אחרות.

אחת לרבעון עוברים על כל ההוצאות הקבועות ובודקים:

האם ניתן לבטל את ההוצאה? (מנוי ששכחנו ממנו, ביטוח מיותר?)

האם אפשר להפחית את הסכום? (לעבור לספק אינטרנט אחר לדוגמא, לבדוק אם ניתן להוזיל את הביטוח). כל חיסכון של הוצאה קבועה - ישפיע בעתיד ויפנה עוד מקום להוצאות אחרות או לחיסכון.